מקטע גוף לבוש בתמונה רואים ידיים ורגלייים חצאית עד הברכיים
ATEMPAUSE קחי נשימה
11
תיאטרון רחוב
Julika Mayer | גרמניה
בשיתוף פעולה עם בית הספר לתיאטרון חזותי ירושלים.
מופע בינלאומיבובות היפר-ריאליסטיות של נשים זקנות נטמעות בשגרת התושבים. נוכחותן במרחב והזמן העירוני מעודדת מפגשים בין קהל הצופים, עוברי האורח והבובות. הבובה היא לפעמים חפץ ולפעמים דמות שניחנה בסובייקטיביות, עצמאות ואינטימיות משלה, כשהיא מעניקה חיות למפעיל ולהיפך. המופע מבוסס על אלתור כאשר המרחב האורבאני משמש במת משחק.המוזיקאי מורגאן דאגנה מאלתר ויוצר בזמן אמת את פסקול המופע על בסיס חומרים שמקורם בראיונות עם נשים מבוגרות וכן בקטעי מוזיקה. הצופים יכולים להקשיב לפסקול המופע באמצעות אזניות ולהיחשף לעולמן באופן אינטימי."הזיקנה דומה לטיפוס על הר. ככל שעולים גבוה יותר, ככה מתעייפים ומתנשפים, אבל כמה גדול הופך מרחב הראייה שלנו. " (אינגמר ברגמן)

מאז 2007  בונה יוליקה מאייר אוסף של עדויות ושיחות עם נשים מבוגרות שחיות בברלין, פורטו, ארלנגן, שטרסבורג ועוד. הרעיון הוא להקשיב לנשים האלו, לקלוט את תחושותיהן ולגרום להן להגיב לשאלות מגוונות מאוד העוסקות בגלות, אדמה, גוף, נשיות, זקנה; ביחסיהן לגברים, בעייפות, במוות, במיניות וגרגרנות, כשאת השיח מלווה שאלת הזמן והזהות.

"נוגע ללב – זו המילה שעולה על שפתיהם של מרבית הצופים המתארים את המופע… הבובות מונחות כשרועות, נטושות  על הכביש, המדרכה או מחבקות שלט של תחנת אוטובוס… לכן, כששלושת האמנים מרימים אותן ברוך ועדינות נפלאה, נוטלים אותן בזרועותיהם כדי לשאת אותן, הצופה ממשיך להתבונן בהן עוד ועוד. כמעט כל העוברים ושבים עוצרים כדי לצפות באינטימיות השוררת בין המפעיל לבין הבובה. מי שלא עוצר מפסיד את היופי של המופע המרגש הזה שמותיר רושם עז על קשישים כעל צעירים ויוצר אולי קצת יותר הבנה בין שני הצדדים!"

יוצרת: יוליקה מאייר

שחקנים: יוליקה מאייר, פלוריאן פיסל, סימון דלאטרה, אנטיה טופפר (לסירוגין), שחר פולק ורוני גולן

בובות: פאולו דוארטה וארנו לוסקי פאן

מוסיקה וסאונד: מורגאן דאגנה או פאביין בוסאר (די ג'יי)

photo by: Benoit Schupp

לבלוג של יוליקה מאייר

 

כרטיס שעליו כתוב החזותי בית ספר לתיאטרון חזותי 

 

משך המופע: 30 ד

יום רביעי - חמישי 23-24/8
  • 20:50
  • 22:10
יום שבת 26/8
  • 21:20
  • 22:40